שטוחות, שטוחות שבא לבכות

מעולם לא נמניתי עם עדת המעריצות של הנעליים השטוחות. יותר מכך, רק מלדמיין את עצמי קונה כאלו, מעדתי במדרגות. להבדיל מנעלי העקב אליהן אני נאמנה כמו חתול רעב שניחוח העכבר עולה בנחיריו, נראו לי הנעליים השטוחות כזן סתמי, נטול נשיות. אבל החיים מלאים בהפתעות, אני מתה על הפתעות, כשהן קורצות לי ויותר מכך מדגדגות, אני מפתיעה גם את עצמי.

השטוחות הראשונות שלי. 3 בובות בסגנון רטרו מ beri בשינקין.

ככה זה בעצם התחיל, לפני שנה וחצי כשטרנד השטוחות החל לתפוס תאוצה ובכל פינה ומדרכה הן נראו בשלל גוונים וצורות, התחלתי לגלות בהן עניין מיוחד. מהר מאד איתרתי את אלו שאני אוהבת, מדדתי, וראה זה פלא, אפילו התאהבתי. אני לא יכולה להגיד שהן תופסות מקום מכובד בארון הנעליים שלי, בכל אופן אשת עקבים הייתי ואשת עקבים לנצח אשאר, אבל עדיין ממרומי האולימפוס, גם אני מידי פעם משתטחת ומוצאת שהחוויה יכולה להיות מלאה בשיק, צבעוניות והמון נוחות – בעיקר כשמדובר במדרכות התל אביביות שכל כך ידועות לשמצה.

סגול חציל של nil עם סיומת מחודדת. אני מאד אוהבת לנעול אותן עם טיץ וג'ינס.

עדיין לא מצאתי את הflats המנומרות שיצליחו לגרום לי לפנות להן מקום בארון. יש לי דעה מאד מגובשת על נעליים מנומרות, מכל הסוגים, אפשר ליפול איתן בקלות, אם זה לא נראה ממש פיין, אני לא אתקרב לשם. ואני חולת מנומרים. על כן בינתיים, אני יכולה להתענג על הפרארי והפורשה מבלי לנהוג בהן. 

מנומרות של dior. להסתכל, להתמוגג מנחת ולנסות לזמן מציאות:)

ונחזור אלי. בפסח האחרון טסתי לגמרי לבדי וכמו שאני הכי אוהבת, לווינה. זה היה טיול ספונטני לחלוטין שתוכנן החל מהשעה 12:00 בצהריים, עד לרגע בו עליתי על המטוס ב01:00 בלילה. טיול גדוש במטעמים, טיולים רגליים  ,מסביב אני סופגת את הארכיטקטורה האירופאית שכל כך אהובה עלי ואיך לא - בונבוניירות שופינג מלאות כל טוב. בשיטוטיי הרבים נתקלתי בחנות הורסת שנקראת אן כריסטין , מותג גרמני שלו 39 חנויות בכל אירופה. אחרי שלא יכולתי לזוז משם יותר משעתיים, יצאתי עם שלל צבעוני גם לכפות הרגליים במחירים מפתים והוגנים לחלוטין.

ארטיק תות בננה של ann cristine. מסוג הנעליים שבוקע מהן שובל של אור מרגע שמוציאים אותן מהארון. אני באמת מטורפת עליהן, אחת הקניות היותר נערצות עלי.

עוד זוג של ann cristine. גוון לבנבן שנוטה מעט לחול, יש להן חירורים עדינים של צורות כוכבים ונקודות. הן מזמש, נוחות להפליא, הסוליה הדקיקה שלהן מקנה להן מראה מעוד שיקי אך יחד עם זאת קז'ואלי מאד. הן היו גם בצבע כחול כהה אך הגוון הזה שבה את ליבי במיוחד.

ואפרופו ווינה, כמו בכל מקום ניתן למצוא, בין החנויות העממיות ואלו שבאמצע, את בתי האופנה הממותגים   מהם נודף ריח משכר של איכות ועיצוב מוקפד. כיכר המדינה, זה הכי לא, אחרי שרואים את זה באירופה. כי המסביב מוקף בכל כך הרבה שיק ופאסון. 

חנות תיקים ונעליים של פראדה בבאנהוף שטראסה בווינה. ברקע הקרירות האירופאית מלטפת את עורפי, בכף ידי ספון מאפה חמים מוקרם עם גבינה, לא נותר לי אלא להתענג.

פלאטס בסגנון אוקספורד של פראדה, ארכיטקטורה מושלמת לרגל.

אז התחלנו באוקספורד ואיתן נמשיך. הסגנון הזה שמקורו הוא גברי ומגיע מאנגליה השמרנית של שלהי המאה ה -19, הפך להיות אהוב עלי במיוחד. סביר להניח ובעיקר בגלל הסיבה שיש בו קריצה גדולה לרטרו. אני, כל מה שנודף ממנו ריח של פעם, גורם לי להחסיר פעימה. ארכיטקטורה, ריהוט, עיצוב, מוזיקה, אופנה, ואיך לא....נעליים.

אוקספורד בגוון שמנת קלאסי של spring. החיתוכים העדינים האלה...אני כל כך מאוהבת:)

אוקספורד בגוון קאמל של h&m. נקנו בווינה. לא יצא לי לראות אותן בסניף בארץ. אני אוהבת את  העובדה שהגימור שלהן מאד צר. זה מקנה להן מראה מאד נשי, מה ששובר את הגבריות שבדרך כלל מאפיינת את הסגנון הזה.

אוקספורד בכחול ואפור עם גימור לקה מ bazooka בשינקין.

ולסיום, ממתק קטן ולבן. אחרי הכל עכשיו...קיץ. 

אין מראה סקסי ונשי מבהונות מטופחות, משוחות בלק אדום או פוקסיה בוהק, המבצבצות מהנעליים המתוקות האלה, שישדרגו כל שמלה קיצית, מתנפנפת ואוורירית.

אז זהו פוסט השטוחות שלי. הוא הפוסט שסוגר שלישייה אשר הוקדשה כולה לאהבתי הגדולה - נעליים. ומה איתכן? עקבים? או שטוחות? ואולי גם וגם? בכל מקרה מקווה שנהניתן. 

עד לפעם הבאה,

שלכן, דנה:)