לאחרונה ניסיתי להבין עד כמה אני באמת נרקומנית של איפור/טיפוח/בישום. מהר מאד הסקתי שעל אף שלשופינג באופן כללי אני סוג של מכורה שלאחרונה מנסה להתמתן, דווקא באיפור אני יחסית רגועה.
אני מוכרחה להודות שבשנים
עברו המגירות שלי היו מפוצצות. מדובר היה בתקופה שלא ידעה שובע. אם לא היו לי
לפחות 10 גוונים ממשפחת הוורוד, אדום וכולי, לא ידעתי שקט. ואני מאד אוהבת ממתקי איפור
– בעיקר יוקרתי ,חנויות איפור, סטנדים, עיצוב, סרטונים, בלוגים ופוסטים. מאידך,
לאחרונה אני ממעטת לרכוש ערימות שבסופו של דבר אחד מתוך שלושה מזכיר ודומה לשני. כנראה
שזה עניין של בגרות, סדר עדיפויות ומיקוד. הנישה היחידה שבהחלט ניתן להגדיר אותה
כטריטוריה מועדפת היא בשמים – שם אני לחלוטין שבויה ומי שעוד לא קראה את פוסט הבשמים שלי – מומלץ על מנת להבין את השריטהJ
בסדרת הפוסטים הקרובים אחשוף את אוסף האיפור המאד צנוע שלי ומדוע אני
לרוב חושבת שלס איז מור. אז אני כבר אומרת, אל תצפו להררי קצפת אלא בעיקר למה
שבעיני הוא הדובדבנים.
אז עם מה מתחילים? מוצרי שפתיים.
בהשוואה למה שראיתי אצל נשים אחרות, יוטיובריות
וכיוב', יחסית אין לי הרבה מוצרי שפתיים. אבל, וכאן יש אבל גדול, אני מטורפת עליהם. ליפסטיק או גלוס הם המוצרים היחידים שמעולם לא אצא מהבית בלעדיהם. אני מאד
אוהבת את השפתיים בהם חנן אותי האל, מתוך שכך אני גם אוהבת להדגיש אותן.
אני מאד אוהבת ליפגלוסים. אני חושבת שהם משווים לשפתיים מראה מודגש, מותפח,
מרענן, סקסי ופרשי ושתישק לי הרוח שמדביקה את השיער לשפתיים – מעולם לא ראיתי זאת
כבעיה.
אני לא מתחברת להייפ שיש לאחרונה סביב הסטיינים והליפ באטרים. ניסיתי, לא ממש הצלחתי.
אין לי עיפרון שפתיים אחד וגם לא יהיה לי. אף פעם לא התחברתי למוצר
הזה ולשמחתי גם אינני זקוקה. השפתיים שלי משורטטות ובשרניות ומעולם לא יצא
הליפסטיק/גלוס שלי מהקווים.
אני מאד מרוכזת כשאני מורחת ליפסטיק ונהנית מזה אפילו שמדובר בפעולה
של שניות. יש משהו מאד נשי, אלגנטי וקלאסי בפעולה הזו.
אני יכולה למרוח את הליפסטיק שלי גם ללא מראה ואף פעם לא לצאת
מהקווים, חוץ מכשלפתע פוקד אותי ברקסJ
אחרי הרבה שנים הגעתי למסקנה שליפסטיקים זה לגמרי קטע של נשים. כל
הגברים שהייתי איתם עיוו את פרצופם למראה העיסה שעל שפתיי, אחרת אפסיד את הנשיקה
האלוהית. זו הסיבה שאני משתדלת להפחית את הצבעוניות כשאני במחיצתו של נשקן
פוטנציאלי.
16 סך הכל יש לי, כולל גלוסים. ותתפלאו,
עד כמה שאני חובבת מותגי יוקרה, נכון לרגע זה, יש לי רק 3 מהם. לאחרונה אני מאד
מתאמצת למצוא משהו שלא דומה או מזכיר שום דבר פיצ'י, קורלי וורדרדי שכבר יש לי. רבים מהם מאד דומים זה לזה, על אף שכולנו, כולל אותי, נודה שאין כמו להחזיק בתוך תיק האיפור יצירת אומנות של שאנל, דיור, גרלן
וחבריהם. אך כשמדובר בגוון שכבר ראיתי, אין לי שום בעיה שיישאר על
הסטנד.
אתן תראו בהמשך שאני בהחלט נותנת קרדיט למותגים עממיים. ביניהם מצאתי כמה
ליפסטיקים שאשוב לרכוש ובהם אני משתמשת באופן יומיומי. ואגב, עד כמה שזה נשמע מוזר, אין לי שום ליפסטיק של מאק. אני פשוט לא מוצאת את עצמי שם. מההתנסות שהייתה לי, אני לא מתה על המרקמים שלהם, על אף שהמבחר באמת גדול.
יאללה חפרתי:) בואו נתחיל.
אסתי לאודר - Blushing מס'
55 מסדרת ה – Pure Colour. אני מאוהבת בו. כשגיליתי אותו מתוך התנסות אקראית באחד
מביקוריי ברשתות הפארם, כל כך שמחתי למצוא גוון שלא דומה לשום דבר שכבר ראיתי או שיש
לי. טקסטורה לחותית והורסת כמו כל הסדרה הזו. עמיד מאד וקרמי. הגימור הוא מאט אבל עם ברק מעודן. איך
הייתי מגדירה את הגוון? עלי שלכת סתווים עם נגיעה וורדרדה של יין בוז'ולה. אגב, מאותה סדרה היה לי גם את הקריסטל בייבי המפורסם, אך משום מה מיציתי אותו כשהוא נגמר. מצאתי שהוא לא מחמיא לי יותר ומחוויר את המראה הכללי של הפנים לאחר ששיניתי את צבע שיערי לבלונד.
לנקום – מהסדרה Rouge In Love מס' 146B. מרקם לחותי. לא אטום מאד אבל
מתלבש על השפתיים בצורה נפלאה. הגוון משתייך למשפחת הכתומים אבל לא תפוזי להחריד.
מאד אוהבת אותו ובהחלט אשוב לרכוש אותו כשייגמר.
YSL – מס' 13 מסדרת ה - Rouge Volupte. טוב אין לי הרבה מה להגיד על
הליפסטיק ההורס הזה. קורל בתולי, הכי סקסי וקייצי שיש. מלבד העובדה שהגוון הזה עושה לי חשק
לחיים, כל הסדרה הזו היא יצירת מופת אדריכלית. לפעמים כשאין לי מצב רוח, אני מסוגלת
לשלוף אותו ותוך כדי בהייה להרגיש שאני עוד
כמה דקות יוצאת לארוחת ערב במונקו.
מימין לשמאל: אסתי לאודר, לנקום, ysl.
צילום עם פלאש מלמעלה למטה: לנקום, אסתי לאודר, ysl
הסדרה הבאה היא של Rimmel. יש לי 4 ליפסטיקים של רימל. אני מאד אוהבת את המותג הזה אבל רק את הליפסטיקים שלו, בעיקר הסדרה המדוברת של קיית מוס.
02 - מהסדרה של קיית מוס. הפוקסיה האולטימטיבי. גוון שאני ממעטת לאפר את העיניים כשאני שמה אותו. חי, קיצי, מעניק נוכחות שאין שני לה, לשפתיים ולמראה הכללי.
102 גם הוא מהסדרה של קיית מוס. ורוד בייבי נטול קיטץ'. מרקם לחותי, מעט מאט. מעניק רוך לשפתיים וחושניות בתולית. ליפסטיק שמעורר בי נשיות מתפרצת מרגע שהוא מונח על שפתיי.
240 - Undressed , כשמו כן הוא. זה גוון שעל השפתיים שלי אפשר להגדיר אותו כ - nude. ה - nude היחידי שעד עכשיו התחברתי אליו מכל כך הרבה שהיו לי ובהם התנסיתי, גם של מותגי יוקרה. הסיבה העיקרית לכך היא שהוא לא ממשפחת המחווירים שמשווים לי מראה של גוויה, בעיקר מאז עברתי לבלונד. הוא לחותי מאד, הגימור שלו טיפה מבריק בדיוק כמו שאני אוהבת, אבל לא ברמה של גלוס. לפרקים אני אוהבת להניח עליו גלוס אבל רק במרכז השפה התחתונה ומעט בעליונה לשדרוג הגלאם, בעיקר בקיץ או בערב. לסיכום, אגדיר את הגוון שלו כרצפת טרקוטה טוסקנית שקרני שמש חווריינית מלטפות אותה ברכות .
201 - Breathless . אחד הגלוסים האהובים עלי. נתחיל בזה שמדובר בגלוס עם מברשת בומבילה שכמותה לא ראיתי אצל אף מותג. הגוון המתקבל על השפתיים הוא נגיעות של ורוד עתיק שקפקף. המרקם מנצנץ, דביק מאד - למי שלא אוהבת, חבל להתקרב. הוא מאד עמיד ולא פעם אני מרגישה שהוא מעניק התפחה אנג'לינה ג'ולית לשפתיים. ללא ספק ארכוש אותו שוב כשייגמר.
מימין לשמאל: 102, 240, 02, והגלוס 201.
ללא פלאש מלמעלה למטה: 02, 102, 201, 240.
עם פלאש מלמעלה למטה: 02, 102, 201, 240.
הסדרה הבאה היא של רבלון. אני מאד אוהבת את הליפסטיקים של רבלון ועוד כמה מוצרים אחרים של המותג הוותיק הזה. יש לי שני ליפסטיקים של רבלון וגלוס אחד סך הכל. הנה הם לפניכם.
002 Pink Pout מסדרת המאט. נתחיל בזה שאני לא אשוב לרכוש אותו. הוא השפתון היחידי מכל האוסף שלי שאינני מרבה להשתמש בו. הוא מאד מיבש לי את השפתיים והגימור שלו מאט להחריד. אם אני שמה אותו זה רק כשמעליו אני מניחה שכבה עבה של גלוס שקוף. בשילוב הנ"ל מתקבל גוון יפה, זוהר ומלחך. הגוון הוא ורוד קר עם נגיעה עדינה של Mauve. חשוב לי לציין שעל הזרוע הלבנבנה שלי הגוון מתקבל הרבה יותר חזק מאשר על השפתיים.
725 Love That Red. האדום האולטימטיבי שלי ever ולא יהיה שני לו. כמה חיפשתי כזה אדום, עד שמצאתי את מה שבדיוק רציתי יצאה לי הנשמה. אדום חזק אבל יחד עם זאת זוהר ולא גותי מידי כמו הרבה אדומים עם נגיעות בורדו חזקות. דרמטי ומשדר אלגנטיות פאם פטלית חושנית, נטול תתי גוונים כתומים ששנואים עלי בכל מה שקשור לליפסטיקים אדומים. המרקם לחותי, סמי מאט. עמיד מאד, שרד ארוחות צהריים וערב חגיגיות, לגימה תדירה מבקבוקי מים, כוסיות יין וספלי אספרסו ארוך. בעיני הוא האדום המנצח לעיניים מאופרות בעידון, שיער אסוף, שמלת ערב שחורה וצרה החושפת זוג רגלייםארוכות שבסופן נעליים שחורות וקלאסיות, גבוהות עקב.
170 Coral Reef. מסדרת ה Super Lusrtrous gloss. זו סדרה נ - פ - ל - א - ה ! ! ! עיצוב האריזה קלאסי, מאד לא צ'יפי ומזכיר את הגלוסים של שאנל, רק שאלו של רבלון קצרים יותר. המרקם שלהם חלבי שקוף, רחוק מלהיות גליטרי. הגלוס הזה מתלבש על השפתיים, ממש תופס אותן, כאילו שהן נוצקו לתוכו, מה שמקנה לו עמידות גבוהה מרגע ההנחה. הוא מעט דביק כיאה לגלוסים אבל לא ברמה בלתי נסבלת. הגוון הזה הוא כתום קורלי עדין שעל השפתיים מתקבל כמו הערבוב של הווניל והקרח של ארטיק סולרו בטעם פסיפלורה. זה ללא ספק אחד הגלוסים האהובים עלי והוא ישוב ויפקוד את שפתיי כשייגמר. אגב, יש בסדרה הזו עוד 2 גוונים יפיפיים שאני זוממת עליהם: 180 - Pink Pop שהוא ורוד פוקסיה במיכל אבל החלביות משווה לו גוון עדין של פרילי תות שדה. ו 200 - Lilac Pastelle שכאחת שלא סובלת ליפסטיקים בגוונים סגולים, אני כל פעם מתאהבת בו מחדש כשמנסה כי הוא עדין ולא משתלט מידי בסגלגלות.
מימין לשמאל: 725, 170, 002.
ללא פלאש מלמעלה למטה: 725, 002, 170.
עם פלאש מלמעלה למטה: 725, 002, 170.
הסדרה הבאה היא 2 מוצרים של חברות ישראליות. אני מודה, לא נוהגת לקנות הרבה מוצרי איפור של חברות ישראליות. אף פעם לא מצאתי משהו שהצליח להלהיב אותי, בעיקר מבחינת האיכות.
146 - גלוס של Life המותג של סופר פארם. אני מאד אוהבת אותו. ורוד רימוני שהמרקם שלו נע בין שקוף לגליטרי. צבע קיצי, כייפי, אבל לא אשוב לרכוש אותו כי העמידות שלו לא גבוהה והריח בלתי נסבל.
352 - Granada Rose של ג'ייד. אני מתה על הוורוד Hello Kitty הזה. אני בהחלט אשוב לרכוש אותו כשייגמר והוא מהווה תמורה נהדרת למחיר. המרקם שלו לחותי ובוהק. העמידות סבירה. מאד סקסי ומשדרג לדעתי כל מראה וגוון עור. חייבת להוסיף שג'ייד שיחקו אותה עם האריזה המאד יפה, קלאסית ונקייה מקיטש.
מימין לשמאל: לייף, ג'ייד.
מימין לשמאל ללא פלאש: 146 - לייף, 352 - ג'ייד.
מימין לשמאל עם פלאש: לייף, ג'ייד.
הסדרה הבאה היא של 2 ליפסטיקים קורלים של חברות עממיות שאני מאד אוהבת ואיכשהו תמיד נראה לי שיש איזושהי הקבלה ביניהן.
422 - Coral Tonic של מייבלין. אני מטורפת, מטורפת על הליפסטיק הזה, לא ניתן לתאר עד כמה והוא השני שיש לי מאז שהראשון נגמר. מדובר בגוון קורלי אדמדם כתמתם שמאד מזכיר לי את מס' 12 מסדרת הRouge Volupte Shine. המינוס היחידי שלו הוא בעמידות שהיא לא נמוכה מאד אבל גם לא גבוהה.
371 - Pink Passion מסדרת ה Colour Riche של לוריא'ל. גם כאן מדובר בגוון קורלי אך נוטה יותר לאפרסקי בהיר. מרקם מאד קרמי ועמיד.
מימין לשמאל: מייבלין 422, לוריאל 371.
מימין לשמאל ללא פלאש: מייבלין 422, לוריאל 371.
מימין לשמאל עם פלאש: מיבלין 422, לוריאל 371.
אחרונים חביבים, גלוס שקוף של בורז'ואה וליפסטיק של מותג מאד אהוב עלי שלא ניתן לרכוש בארץ.
22 - Petit Mauve של Yves Rocher. למי שלא מכיר מדובר במותג השייך לנישת המוצרים הטבעיים כגון ל'אוקסיטן, בודי שופ וכדומה. הוא מרכז בתוכו מוצרי טיפוח, איפור ובישום. הוא נחשב למותג עממי בנישה הזו אבל המוצרים מדהימים, לא יקרים והחנויות שלהם פשוט יפייפיות, מעוצבות בטוב טעם ועושות חשק לגור שם ולא לצאת. את הליפסטיק הזה קניתי בווינה לפני שנה יחד עם בושם פרשי בניחוח אוכמניות. מרוב שהתאהבתי בליפסטיק הזה רכשתי שניים, את השני פתחתי השבוע, שתבינו כמה אני משתמשת בו. מדובר בגוון וורוד Mauve שזה סוג של שזיפי בהיר עם ברק קל. מרקם לחותי ועמיד, בקיצור נפלא ורק שלא ייגמר מהר כמו קודמו:)
18 - Transparent Oniric מסדרת הגלוסים של בורז'ואה Effet 3D. זה גלוס שקוף נטול צבע. שימו לב שבצילום הוא נראה קצת ורוד בגלל שהשתמשתי בו לא פעם על ליפסטיקים שהגוון שלהם קצת עבר אליו. זה הגלוס השקוף הכי טוב שהיה לי מאז ה Crystal Clear של אליזבת' ארדן. אני חושבת שכל אישה חייבת שיהיה לה אחד כזה, בעיקר כי יש ימים כאלו, לי לפחות, שלא בא להכתים את השפתיים בדבר ולהשאיר אותן נטורל. מה שגלוס שקוף עושה זה שדרוג של מרקם השפתיים והגוון הטבעי שלהן. תודו שזה הכי סקסי:) אני נוהגת להשתמש בו כשכבה נוספת על ליפסטיקים להם אני מעוניינת להעניק יותר ברק וגלאם, או כפי שציינתי קודם, as is. הגלוס הזה עשיר מאד, וכן, גם דביק:) הוא מתלבש על השפתיים ולוכד אותן כך שהמראה שמתקבל הוא בוהק, בשרני ומודגש. ללא צל של ספק מדובר במוצר נפלא, לא יקר מידי בהתחשב במבצעים הרבים שיש תמיד על בורז'ואה ובהחלט יוצא דופן במרקם ובאיכות ביחס לאחרים שדומים לו בשוק.
מימין לשמאל: איב רושר, בורז'ואה גלוס.
מימין לשמאל ללא פלאש: איב רושר, בורז'ואה.
מימין לשמאל עם פלאש: איב רושר, בורז'ואה.
לסיכום: ליפסטיק אהוב הוא בדיוק כמו בושם. על כל אחת הוא מתקבל אחרת, בהתאם לגוון הטבעי של השפתיים והעור. אין צורך בכמות שעולה על גדותיה. בסופו של דבר זה תמיד נגמר באדום, וורוד, קורל, פיץ', פיצ'י פינק, פיצ'י קלאווי, אצל כל החברות. צריך רק למצוא את אותו הגוון המיוחד שאינו חוזר על עצמו מבלי לוותר על איכות, מרקם וגימור שאהובים עלינו במיוחד. סביר להניח שהרשימה הזו עוד תגדל אבל כפי שאני מכירה את עצמי:))))) לא בהרבה.
אז מה בכל זאת נמצא ברשימת הוויש ליסט שלי ברגע זה ועדיין לא נרכש: la favorite מס' 43 מסדרת הרוז' אלור של שאנל. ראיתי, קראתי, ניסיתי ונעתקה נשימתי מן הייחודיות והאיכות. מין הסתם הוא לא יירכש בארץ, אז בינתיים יש למה לחכות.
והנה כמה תמונות שלי עם חלק מהליפסטיקים שהוזכרו כאן.
אסתי לאודר blushing מס' 55.
רימל גלוס מס' 201.
ה הגלוס השקוף של בורז'ואה
725 - רבלון.
רימל מס' 240.
אז מהם מוצרי השפתיים האהובים עליכן ביותר ושל אילו חברות? האם יש ליפסטיק שיגרום לכן לקפוץ מהגג אם יפסיקו לייצר אותו? - אצלי זה האסתי לאודר מס' 55, על אף שמדובר במטפורה כי הרי אין לזה סוף ותמיד יוצאים גוונים חדשים ומפתיעים. האם אתן יותר בעניין של גלוסים, ליפסטיקים או כמוני גם וגם.
אשמח לשמוע תגובות ותודה שקראתן.
ועד לפעם הבאה, מאחלת לכן יום שכולו
ROUGE IN LOVE AND ROUGE ALLURE
דנה:)
