א' ב' של מאהב שאין לו סוף

בושם - תמצית הטיפוח, החותם שמותירה אישה בלכתה, בעזיבתה.

בושם - זיכרון נוסטלגי, מרקחת של געגועים.

בושם - עושה לי חשק לחופש, מעצים את מצב רוחי, אם תיקחו לי אותו, אני חצי אישה.

עם השנים, למדתי שריח הוא הגורם הראשון, לטוב ולרע, אשר מסוגל להשפיע עלי במידית בכל תחומי החיים. אני מריחה הכל. בדים, פירות וירקות, חיות, חדרים, רהיטים, נוכחות של בני אדם, כאישה, בנשימה אחת, שמה דגש על גברים. אני אוהבת ריחות נעימים, אבל אני קודם כל מודעת לריחו של הגוף. אני לא חושבת שריח הבושם מבטל את ריחו הטבעי של האדם. נהפוך הוא, מי שזכה לאף רגיש, מיד יבחין שהבושם הוא סוג של חליפה מעצימה, המדגישה את הריח לטוב ולרע. זו הסיבה שעל כל אחד ואחת אותו ריח יורגש שונה.

על הרפתקאות הילדות הראשונות שלי עם בשמים, תוכלו לקרוא כאן. נכון להיום בפירמידת הטיפוח שלי הבושם נמצא במקום הראשון. קורה לפעמים שאני יוצאת מהבית נטולת איפור, אבל על הבושם, לעולם לא אוותר.

אני תמיד עוברת דרך מחלקת הבשמים, גם אם אין לי שום מטרה לרכוש באותו יום בושם. בשבילי זה כמו לעשות קיצור דרך המפגיש אותי עם חורשה קסומה, או שדה מסתורי של פרחים.

אני מטורפת על בקבוקי בושם מעוצבים, בעיני הם כמו תכשיט, בעבר (היום כבר התמתנתי) הייתי מסוגלת לרכוש בושם עם ריח מזעזע רק בגלל שהבקבוק המעוצב עצר את נשימתי. כל מה שרציתי זה להתעורר כל בוקר, לראות אותו על שולחן האיפור, מחייך לעומתי.

בקבוק בושם בסגנון רטרו. הלוואי והיה שלי.

 אני מזליפה את הבושם שלי תמיד על שבע נקודות קבועות בגוף. פרקי הידיים, מאחורי תנוכי האוזניים, בשקע שבין החזה , סמוך לטבור ועל עצם הזנב.

אני אוהבת את כל סוגי הניחוחות, אבל אני בעיקר אישה של ניחוחות מתוקים ואוריינטליים.

אני תמיד רוכשת את הפורמט של האו דה פרפיום ונמנעת מלקנות פורמטים של או דה טואלט. אני אוהבת את הבושם שלי חזק ובעל נוכחות. פה ושם יש יוצאים מן הכלל, בעיקר כשמדובר בניחוחות ממש חזקים, או כאלו שהתאהבתי בהם ויוצרו רק בפורמט של או דה טואלט.

בתקופת שיא חולנית עמדה כמות הבשמים שלי על 32 בקבוקים. נכון להיום יש לי "רק" 14.

my goody's

יש 3 בשמים שנכנסים לקטגוריה שמסוגלת למוטט אותי במקום ולא באופן חיובי. בשמים שאם אני עומדת ליד מישהי ששמה אותם, אני חווה מצוקה גדולה, עד כדי כך שאני מסוגלת לוותר על התור שלי לאן שזה לא יהיה, רק לא לעמוד שם, או לקום ולעמוד לאורך כל הנסיעה באוטובוס במידה והתיישבה לידי מישהי ששמה אותם. מדובר בכל סדרת הבי דלישס של דונה קארן לרבות הירוק. הבושם poem של לנקום ופנטזי של בריטני ספירס. אני מבקשת סליחה ממי שכן משתמשת בבשמים האלו, אך אל נא תקחו את זה אישית. זה אינדיבידואלי לחלוטין, אני בטוחה כשתקראו בהמשך על הבשמים שאני אוהבת, תגלו שאולי יש שם כמה שגם לא אהובים עליכן.

המתנה שהכי מצליחה לרגש ולשמח אותי היא זר פרחים ובקבוק בושם. כשהיא מוענקת על ידי גבר אהוב, נקוות בעיני דמעות טל מיניאטוריות.

ואפרופו גברים, brut  או adam. כן, זה שטחי וכל הבלה, בלה, בלה אבל אני לא מסוגלת, פשוט לא מסוגלת לסבול אותם. אני חושבת שצריך להכניס למאסר את מי שייצר את הבשמים האלו. אני יכולה להיות סלחנית לטבק ולאולד ספייס אבל רק בגלל שאבא שלי השתמש בהם. מה כן עושה לי את זה על גבר? איסי מיאקי ואו סובאג' של כריסטיאן דיור.

אפשר גם את זה שבתמונה, מסתפקת במועט:)

הייתי בכיתה ו' או ז' כשיצאה לאור יצירת המופת "הבושם" מאת פטריק זיסקינד. אבא שלי ז"ל קנה את הספר בשבוע הספר ולא הפסיק לדבר עליו. את הספר קראתי 3 שנים לאחר מיכן, בשנה הראשונה למותו של אבי. אני זוכרת את ההתרגשות אשר אפפה אותי לאורך כל קריאת הספר. אני זוכרת כיצד אני מדמיינת כל ניחוח ותמצית, נשבעת לעצמי שיום אחד אבקר בגראס - עיר הבשמים האגדית. בקיץ 1998, הגשמתי את החלום.  

שבוע לפני שעליתי על המטוס קראתי את הספר שוב, בפעם השנייה. ההתרגשות הייתה גדולה. לנגד עיני עלו ללא הפסק דמויותיהם ומעלליהם של ז'אן בפטיסט גרנוי והבשם באלדיני. הם המשיכו ללוות אותי גם כשהצטרפתי לאוטובוס שיצא בבוקר מניס לגראס. 

גאלימרד ופרגונארד הם שני מפעלי הבשמים המפורסמים ביותר בגראס. המפעל ומוזיאון הבשמים של גלימארד נמצא בכפר הקסום והכל כך ציורי Eze הסמון לגראס עצמה, שם ניתן לצפות בתהליכי ייצור השומרים על מסורת של מאות שנים. מסורת שהיא פועל יוצא של ידע, מקצוענות, אהבה גדולה ומיליוני עלי כותרת של פרחים הגדלים בשדות רחבי ידיים בדיוק למען מטרה זו, עד שאלו נכתשים לכדי תמצית אחת שייעודה לייצר את הנוזל אליו אנו כל כך נכספות. הלוואי והייתי יכולה לתאר בכתב מה עובר על אישה שנכנסת למקום כזה. היו שם דמעות זעירות של התרגשות. ליבי נקרע לגזרים וחזר לעצמו במצב צבירה עליז ומלא עליצות בכל פעם שהתקרבתי לעוד מדף עמוס בקבוקי בושם מעוצבים בסגנון רטרו מדהים, עם ניחוחות של כישוף כמותם לא הרחתי מימי. עם כל הסנפה, איבדתי את הכרתי עד שחזרתי חזרה לחיים מסטולית לגמרי. יצאתי עם שלל של 5 בקבוקי בושם שהואלתי בטובי להיפטר מכולם לפני 5 שנים אחרי שהיו מרוקנים למשעי ונחו לקישוט על מדף הבשמים שלי, אבל עברתי דירה ומצאתי באותו שלב שהגיע הזמן לומר להם שלום.

טוב, אז החלטתי לפשפש קצת באלבומי התמונות, היא אומנם קטנה, לא היו אז מצלמות דיגיטליות ואייפונים:) אבל כאן ניתן
לראות את העובדים באחד המפעלים ממיינים את עלי הכותרת עד שיגיעו לעיבוד סופי ויהפכו לתמצית הריח.

וזו אני בגיל 25, אלוהים ישמור, למזלי השתניתי מאז לטובה, בכל מקרה סמוך לי מכונות הייצור של הבשמים, הכל כמו פעם בשיטה המסורתית. אינני יודעת איך זה היום, בכל זאת עברו מאז 15 שנה כמעט, אבל אני מניחה שעדיין שומרים על המסורת.

ועכשיו....קצת א'-ב'.

א'- איב סן לוראן. Paris היה הבושם הראשון שקיבלתי מאימי. כתבתי על המפגש המיתולוגי כאן. היום הוא רחוק ממני שנות אור. אבל לעיתים כשאני רוצה לחזור אחורה בזמן, אני שולפת אותו ממדף בשמים אקראי ותוך שנייה אני חוזרת לילדות. איסי מיאקי – היה לי את המפורסם שבהם לנשים, עם הבקבוק המוארך. אבל איסי מיאקי בשבילי זה תמיד הבושם לגברים בו השתמש האקס המיתולוגי שלי. במעלית, או סתם באמצע הרחוב, כשגבר שנושא על עצמו את הריח הזה עובר לידי, אני מחסירה פעימה. אליזבט ארדן – שנים השתמשתי ב Green Tea. למרות שמיציתי, אני עדיין חושבת שהוא בושם נפלא ואולטימטיבי לקיץ, אולי יום אחד אחזור אליו שוב. אסקדה – בעבר היו לי את כל בשמי הקיץ מהלימיטד אדישן שהם הוציאו, אלו עם ריח האוכמניות וכיוב'. אבל הטוב ביותר שלהם, למרות שכבר אינני משתמשת בו יותר, הוא Collection. לא מוכרים אותו בארץ, אני בספק אם מוכרים אותו בכלל. ריח נשי, קצת מתקתק אבל עם נוכחות יוצאת דופן. הפלואור בומב של ויקטור אנד רולף קצת מזכיר לי אותו.

ב' –  בולגרי. Omnya היה הראשון ועד לפני שנה ומשהו הייתי מעריצה גדולה של jasmine noir. מאסתי בשניהם אף על פי שאני עדיין בדעה שה jasmine noir הוא ריח מיוחד עם נוכחות יוקרתית מאד, רק שאלי הוא כבר לא מדבר.

ג' -  גוצ'י. Rush האדום וגוצ'י מס' 3. זה האחרון מיתולוגי בהחלט. ריח של פעם, חזק וכבד אבל בהחלט אינו פוסח על היוקרה המאפיינת את בית האפנה הזה. אני בספק אם מייצרים אותו עדיין. אני רכשתי אותו ב1997 בפרפומריה מיתולוגית תל אביבית בשם יולי ברחוב דיזינגוף שאינני בטוחה אם היא עדיין קיימת. גרלן – Champs Elysees היה הראשון, רכשתי אותו לפני 15 שנה. כבר הבנתן שבשמים אוטומטית מתקשרים אצלי לנוסטלגיה וטיולים, אותו הדבר עם הבושם הזה שאני עדיין בדעה שהוא נפלא, מעניק תחושה של רכות וצלילות אבל אני לא מתחברת אליו יותר, חוץ מכשבא לי לתת קפיצה קטנה לטנריף, שם רכשתי אותו לראשונה, אז אני נכנסת לחנות ומריחה. Aqua Allegoria - הסדרה המופלאה שהוציאו גרלן לפני מעל לעשור, מתוכה האהוב עלי ביותר הוא הפומפלינה בניחוח אשכולית אדומה. לצערי כבר לא מוכרים את הסדרה בארץ, בדיוטי פרי כן, מחכה לרכוש אותו שוב כי הוא נגמר לי לא מזמן ואין מושלם ממנו לקיץ. 

ד'- דולצ'ה וגבנה. הייתי מכורה לLight Blue שנים. היום, הוא מסוג הריחות שנמאסו עלי. הסיבה היחידה שאני נהנית להריח אותו היא נוסטלגיה המחזירה אותי למקומות נפלאים על ציר הזמן שלי. בוויש ליסט שלי מככב כרגע The One אותו סיימתי לפני שנה ואני מתגעגעת בטירוף. ריח סקסי ונשי, עטוף ברוך, ריח שמציף אותי ברגשות של מתיקות, אהבה ורצון לחבק. דווידוף – Cool Water. הכי ריח של סוכריות ג'לי צבעוניות. מחזיר אותי לקיץ 2002 , חופשה מאלפת בבית מלון מפנק ומפואר בעיירה הקסומה פאטייה שבטורקיה.  דיור – מה אומר ומה אגיד. dune, ו jadore כיכבו על מדף הבשמים שלי אך לא עוד. מסדרת ה poison אני משתמשת היום בהיפנוטיק, היה לי גם את ה Pure Poison ואת ה Tendre הירוק. ה tendre הירוק נפלא, אחד הריחות הכי מדהימים ומיוחדים שהיו לי. לא נמכר בארץ ולאחרונה אני חושקת בו שוב. 

מתה עליו, בעיקר בחורף ובערב.

וכמובן נכון להיום גם Addict השחור. יוקרתי, נשי וסקסי, קצת עצי, מחשמל, ריח שאין כמותו, כיאה לבית אופנה הנמצא בראש פירמידת היוקרה.

ה'- הרמס. Caleche. קניתי אותו ב1998 בפריז. צרפתייה קוקטית הזליפה אותו עלי כשנכנסתי לגלרי לאפייט  והסתחררתי. זה ריח חזק מאד, בקבוק קלאסי, אחד המפורסמים מבית היוצר של הרמס אבל מתישהו הוא התחוור לי ככבד ומעיק מידי.

ו' -  ויויאן ווסטווד, Boudoir. הרחתי אותו לראשונה על חברה לפני 10 שנים והתאהבתי. קניתי אותו במינכן. מדובר בבושם עם ריח יוצא דופן, שלחלוטין לא כל אחת תאהב. ניחוח אוריינטלי חזק שמתפוגג באיטיות אך עדיין שומר על התווים העיקריים שלו לאורך זמן. גולת הכותרת שלו היא אחד מבקבוקי הבושם היפים שיצא לי לראות. הייתי הופכת את הבקבוק הזה לאקססורי. למרות ש bodour הוא מסוג הבשמים שמוצו ולא נראה שאשוב להשתמש בו שוב, עדיין מידי פעם מדגדג לי לרכוש אותו , מדובר בריח מיוחד שלא הרחתי כדוגמתו מעולם. ויקטוריה סיקרט – Very Sexy. לא היה לי אותו מעולם אבל הרחתי לפני כמה זמן על מישהי ומאז הוא לא יוצא לי מהראש. יושב חזק בוויש ליסט שלי. כשמו כן הוא.

ז' – ז'אן פול גוטייה. הקלאסיק המפורסם הוא הבושם היחידי שאי פעם היה לי. באותה נסיעה מיתולוגית לריביירה הצרפתית רכשתי אותו לראשונה ועד היום בכל פעם שאני שמה אותו ועוצמת לכמה שניות עיניים, אני תוך שנייה שם. 

לפני שנה וחצי התגעגעתי ורכשתי את אחת הגרסאות החדשות שלו. אותו בקבוק מעוצב המדגיש סילואט של אישה חטובה לבושה תחרה. ריח מתוק וסקסי עם עמידות גבוהה. הבקבוק עומד להיגמר ולא נראה שאשוב לרכוש אותו כי מיציתי, עד לפעם הבאה.

ח'– חריימה. זה לא בושם, אבל זה אחד מניחוחות התבשילים הכי אהובים עלי.

ט' -   טיירי מוגלר - Angel. הניחוח האולטימטיבי המזוהה עימי מזה שנים. שנת 1995, Angel עדיין לא פקד את מחוזות ארצנו הקטנה. אחותי מצאה בקבוק בושם קטן שנשכח בתא הלבשה בחנות בגדים בה היא עבדה. היא הביאה לי אותו ואמרה שלדעתה הוא תפור עלי. כשהרחתי אותו לראשונה הזדעזעתי. מה לי ולריח הזה. אבל אחר כך ניסיתי אותו שוב כשיצאתי למסיבה ולאט, לאט התאהבתי, בעיקר לנוכח התגובות החיוביות שקיבלתי עליו. אין גבר שלא אהב אותו עלי, עם Angel הנשיות שלי מתפרצת במלואה. בכל נסיעה או טיול אני לוקחת איתי שלושה בשמים. Angel הוא תמיד הראשון. גם בימים שאני לא שמה אותו, אני לעיתים נוטלת אותו ממדף הבשמים ומריחה לכמה שניות, רק כדי להתעטף במה שהוא עושה לי. אני תמיד מזליפה אותו כשמזג האוויר קר ובחוץ יורד גשם חזק, או בערב. הקיץ הזה לא השתמשתי בו בכלל, אפילו לא בערב. ואני מתגעגעת, מאד, אבל זה בלתי אפשרי בחום הזה. 

Alien, עוד יצירת מופת מבית היוצר של מוגלר. ריח נשי מאד, שעושה לי אסוציאציה של שיקוי קסמים ומחזיר אותי אוטומטית  7 שנים אחורה לורנה, הטיול האחרון שלי עם האקס, שם הרחתי את הבושם הזה לראשונה וכמובן מאז אני רוכשת אותו שוב ושוב. 

י' – יער. ליערות יש ריח שחייבים לרקוח ממנו בושם. בעיקר יערות אורנים. באות ק' מסתתר בושם שמזכיר לי ניחוח של יער.

כ' – כביסה. ריח של כביסה נקייה שרק יצאה מהמכונה הוא ריח נפלא. ריח של התחלות חדשות, מרגיע ומרענן. אבל ריח של כביסה שנשכחה במכונה כמה ימים, הוא אחד הריחות המחרידים שיש. צחנת עובש שאני מתפלאת כיצד יש לא מעט אנשים אשר נושאים את הניחוח הנ"ל מבלי לשים לב אליו. מדובר באחד מריחות ה turn off הכי גדולים מבחינתי. בעבר שחררתי לחופשי גבר שנשא על עצמו את הריח הזה, אפילו שניסיתי לתת צ'אנס במשך 5 דייטים רצופים.

ל' – לאורה ביגוטי – Rome. מממממ....מי אמר מיתולוגי ולא קיבל. עד היום אני נהנית להריח אותו על נשים מסוימות, אבל על עצמי, על אף שיש בו מין הפרחוניות האוריינטלית, נס ליחו. לעומת זאת עיצוב הבקבוק הנקי שלו, הוא בין הקלאסיים והיפים שיש. לנקום – Magnifique, Attraction, Magic noir, Tresor, Miracle. חרשתי את לנקום מכל הכיוונים כולל Aroma Fit סדרה נפלאה שהייתה להם לפני כמה שנים של מי גוף - אני השתמשתי בכתום. נכון להיום מדף הבשמים שלי מיותם מלנקום, מכולם אני חושבת שמירקל הוא המנצח. לורנזו וילרוסי – כמו כולן גם אני נלכדתי בטרנד הטלק ששטף את מחוזותינו לפני כמה שנים והבושם האלמותי מבית היוצר של לורנזו מיהר להגיע גם למדף הבשמים שלי, רק שמהר מאד גיליתי שאופפת אותי תחושת מועקה בלתי מוסברת בכל פעם שאני שמה אותו, שזה די מאוס שעל כל מטר רבוע יש לפחות אחת שמשתמשת בו, למרות שעד היום ישנן נשים שאני נהנית להריח אותו עליהן מאד. הוא הוענק כלאחר יד לאחותי שאימצה אותו לחיקה בהנאה. 

לוליטה למפיקה – אני מטורפת עליו. הוא משלב נכון את הפרחוני והמתוק. הוא נשי מאד ועמיד, הוא עוטף אותי בתחושה של רכות והתכרבלות עצמית והבקבוק - תכשיט.

מ' – מדונה. כן, כן, כולן אמרו שהוא פודרתי, זול, דודתי אבל אני מתה על הבושם החדש של מדונה Truth or Dare, מבלי להתחשב בעובדה שכשמדובר במדונה יש מצב להיות מעט משוחדת. הבושם הזה מלווה אותי לא מעט השנה, גם ביום וגם בערב. הבקבוק שלו פשוט אבל מיוחד בעיני עם ניחוח רטרו שיקי. הריח מתקתק פרחוני ואני מוצאת את עצמי מסניפה את פרקי היד שלי לא מעט כשאני שמה אותו. Long Live The Queen , ותודה לדנרה שעזרה לי לא מעט עם קושיות בנוגע אליו ושדרך הפוסט שלה על הבושם הזה קבעתי אצלה יתד.

 סמוך לו בושם שכבר כתבתי עליו בפוסט הראשון שלי - ניחוח הנרולי של herbolario lodi חברה איטלקית של מוצרים טבעיים שמוצריה אינם נמכרים בארץ.

נ' – נרסיסו רודריגז. לפני 7 שנים, יצאה אישה מהמעלית. החזקתי את עצמי לא לשאול אבל בסוף לא עמדתי בפיתוי. להפתעתי הרבה לא רק שהיא ענתה לי באדיבות אלא שהיא הוציאה אותו מהתיק והזליפה עלי מעט. מאותו רגע איבדתי את שיווי משקלי. 

אם יש הגדרה למיניות בעיני הבושם הזה הוא התשובה. תמיד כשאני מריחה אותו אני אומרת לעצמי דבר אחד – סקס הוא ההגדרה המושלמת לבושם הזה. אני משתמשת בשחור, גרסת האו דה טואלט בגלל שהוא חזק מאד. אני יודעת שהוא מחולק לכאלה שמתעבות אותו וכאלה שמכורות אליו. אני מהמכורות, כבר שנים. זה בושם שאני מסוגלת להזליף על עצמי מבלי לתכנן, או שלהפךJ

ס' – סוניה ריקל. הבושם הכתום שצורתו כשל חולצה או בעצם סוודר – המוצר שהמעצבת הזו הכי מזוהה עימו. ריח סוכרייתי להחריד, כאילו מישהו ריסק בקבוק מותק על הרצפה. מיותר לציין שהוא מעולם לא חזר לחיי. סיסלי – Eau Du Soir , הכי של הביוקר אבל כבד רצח. השתמשתי בו לפני 12-13 שנה. ריח של דוכסיות סנוביות החיות בארמון זכוכית. אבל, הוא עדיין מדהים בעיני ולא פעם אני מוצאת את עצמי מסניפה אותו, שוב מנסה, אולי תחזור אלי התשוקה האו דה סוארית האבודה.

ע' – עמבה.  

בנות, אם אתן יוצאות לדייט או הולכות לרקוד, בבקשה תמנעו, אלא אם כן השאיפה שלכן היא להריח כמו דוכן פלאפל מהלך.

פ' – פאלומה פיקאסו. הייתי ילדה, אימא קיבלה דוגמית ונתנה לי, אחרי הרבה שנים, רכשתי לעצמי. ריח חזק ומאד עמיד, ריח של פעם, נשי אבל כבד מידי, לעיתים מסחרר. ריח שעד היום לא נס ליחו. על נשים מסוימות אני מאד נהנית להריח אותו. פאקו רבאן – לא אהבתי את ליידי מיליון כשניסיתי אותו לראשונה, אבל, אחרי שהרחתי אותו על 3 נשים בשבוע אחד ולא הפסקתי לשאול את השאלה האלמותית "מה שמת?", רצתי שוב לנסות. 

כשהבנתי שאני לא מפסיקה להסניף את עצמי יום שלם, לבסוף רכשתי אותו. נכון להיום הוא אחד הבשמים הנערצים על המדף שלי. שדה פרחים מענג, סקסי וחושני.

צ' – צ'רוטי – 1881. הבושם הראשון שלי לפני אנג'ל. אני מדברת על 17 שנה אחורה. פרחוניות רומנטית המשלבת קורט של לימוניות, אבל לא בושם שהייתי מתקרבת אליו היום שוב.

ק' – זו אות שכיכבה הרבה בחיי. נתחיל עם קרל לגרפלד – לפני המון, המון שנים יצא לו בושם שצורת הבקבוק שלו היא כשל חלון צרפתי מקושת. גוון קינמון, ניחוח אוריינטלי מאלף. רכשתי אותו באותה נסיעה לטנריף ומאז אין למצוא אותו. אני מלאת התרגשות שהצלחתי למצוא את הצילום הזה ברשת. אחד הבשמים המדהימים שהיו לי. קלרינס – Eau Dynamisante מעין גרסת מי גוף או בושם כזה ששמים אחרי האמבטיה לפני השינה. הניחוח לימוני ופרשי. ריח שמאד אהבתי והשתמשתי בו שנים. קליניק – happy, הכי נדוש בעיני, אבל נחמד. לא משתמשת בו יותר.  קארטייה Must – אני מתגעגעת, מאד. לא ניתן לרכוש בארץ. בעבר היה באפריל. השתמשתי בו לפני הרבה שנים. ניחוח פרחוני אך מעט כבד שמשדר יוקרה ונשיות רכה. אני זוכרת שלאיפה שלא הלכתי, לא הפסיקו לשאול אותי עליו. קשרל – מאנאיס אנאיס ועד אמור, אמור. אבל מה שעד היום לא מפסיק לכבוש אותי הוא עדן בבקבוק הירוק. זוכרות שדיברתי על יער? זה עדן בשבילי. 

ריח של יער מכושף, עבות ואפל שספג מטר של גשמים. ריח של בוקר אירופאי צונן המכה בפנים מרגע שפותחים את החלון. ריח שלא עוזב גם אחרי המקלחת. פרחוני ומעט מריר. לעיתים הוא גם סוג של זר פרחים. עדן הפך להיות נדיר מאד ולפני שבוע ציפתה לי הפתעה מרגשת כשבסניף של סופר פארם בגורדון מכרו את הבקבוק (הקטן אומנם) ב99 ₪ בלבד.

ר' – רומאו ג'יגלי - Romeo. אני לא חושבת שאי פעם מכרו את הבושם המדהים הזה בארץ. קניתי אותו לפני הרבה שנים בחו"ל, אם אינני טועה, בספרד. ריח עדין, פרחוני, נשי ורך, טיפונת מתקתק אבל מתקתקות כזו שלא משתלטת. בקבוק קלאסי ונקי המזכיר מעט מנורת אלאדין .

ש' – שיסיידו – Feminite Du Bois ו Zen. הניחוח של הבושם הראשון תמיד עשה לי אסוציאציה ראשונית של  ריח צמיגי, אני יודעת שזה נשמע הכי הזוי בעולם, למרות זאת, מדובר בבושם עם ניחוח תבליני חזק, חושני ומסתורי שברור שלא יהיה אהוב על כל אחת. העיצוב של הבקבוק אובאלי אך טיפה מעוות והוא בגוון בורגונדי חציל. זה ריח שהייתי שבה לנסות אותו שוב אך ממה שיצא לי לבדוק, הוא כבר לא נמכר ברשתות בארץ. לגבי זן – זו הייתה התלהבות של רגע. מין משיכת בזק שהסתיימה אחרי שהוא נפל ונשבר ומצאתי שאין ברצוני לאחד את השברים מחדש. עדיין מדובר בריח יוקרתי, קצת עצי, מזכיר במקצת את מדמוזל של שאנל אבל מהר מאד התחושה הזו נעלמת. 

שאנל – השארתי את אהובתי לסוף. כי אין שני לה ואין בושם שלא היה לי מבית היוצר שלה. הראשון היה שאנל 19. ריח של פעם, מאד חזק, הגוון של הבושם ירוק בהיר. ריח עצי אבל כבד במקצת, לא ריח שמתאים לי היום, אבל כבודו במקומו מונח. הבאים אחריו היו אלור, שאנל 5 וקוקו. שוב, מדובר בקטגוריית בשמים שהם קלאסיקה של בית האופנה, הייתי חייבת לשים גם עליהם וי ועל אף שלא התאכזבתי, לא חזרתי להשתמש בהם שוב, חוץ מאלור ממנו רכשתי 2 בקבוקים עד שמאסתי גם בו. chance – גם, בושם נפלא, פרשי, נשי מאד ופרחוני אבל הרגשתי שמיציתי אחרי בקבוק אחד.cristalle Eau Vert– שלא תטעו, לא מדובר בגרסה הקלאסית של הבושם קריסטל אלא בגרסה שיצאה לפני קצת יותר משנתיים. מדובר בבושם עם ניחוח פרשי ולימוני, צבעו ירוק, הבקבוק מוארך ומזכיר בצורתו את זו של השאנל 19 הקלאסי. הבושם הזה לא מזמן נגמר לי ואני לחלוטין מחכה לרכוש אותו שוב - הורס! הוא קצת מזכיר לי את Cologne של טיירי מוגלר, בושם נפלא גם ליום ולגם ללילה, בעיקר לקיץ. ואחרון חביב קוקו מדמוזאל. אין לי מה להגיד על הבושם הזה מלבד העובדה שזו יצירת מופת שמצמררת את גופי בכל פעם שטיפה ממנו נחה עלי. 

זה לא בושם, זו שמלה נוזלית שכולה נדירות ויוקרה. ניחוח אשר נוגע בכל סקאלות הנשיות האפשריות – מהסקסית ועד הרכה, המחשמלת, העוצמתית, השובבה, העליזה, הדרמטית, המסתורית והענוגה. בושם שיש בו הכל מהכל. כיאה לשאנל – שלמות.  

ת'- תרוצו להריח את מדף הבשמים שלכן בכל פעם שאתן מרגישות דכדוך או עצב. תזליפו על עצמכן תמיד באהבה והנאה כחלק מטקסיות שרק נשים מכירות ומוקירות. תסניפו את עצמכן במשך היום, זו הסיבה שאני תמיד מזליפה על פרקי היד. לבושם יש מוזיקה משל עצמו, הוא תמיד מרקיד את ליבה של כל אישה.